לשם התשובה עלינו להפריד בין סוגי עסקאות הליסינג ולמנות יתרונותיה של כל עסקה על פני החלופה.
ליסינג תפעולי מלא:
ליסינג תפעולי מלא הוא למעשה השכרה לטווח ארוך, בו העסקה כוללת את כל המרכיבים (ביטוח, טיפולים, טסט, מגבים, צמיגים ועוד) מלבד הדלק. אמנם במסלול זה הרכב למעשה לעולם לא יהיה של בעל העסקהחברה אך עדיין יתרונותיו עולים על פני תחזוקה עצמית של רכב במספר נושאים:
א. הוצאת תחזוקת ושינוע הרכבים ב-outsourcing. במצב כזה אין צורך להחזיק קציני רכב ונהגים ע"פ תקן, בניגוד לחברה אשר מתחזקת את צי הרכבים בעצמה. חסכון של משאב אנושי והון של החברה.
ב. יוצר מצב של win-win כלפי עובדים, בעיקר בענף ההייטק. למעשה שכיר בענף ההייטק מקבל אפשרות להוריד משכרו (מהברוטו) את עלות הליסינג התפעולי ובכך מקבל אפשרות לנסוע ברכב חדש בעלות יחסית נמוכה (שכן הנטו הוא בערך חצי) ואינו צריך לשלם על דלק, ביטוחים בלאי וכו'. החברה מרוויחה מכך שהיא משלמת שכר יותר נמוך לעובד וכך גם משלמת פחות להפרשות סוציאליות.
ג. החברההעסק לא צריכים לעסוק במכירת הרכב בתום העסקה ולא במו"מ בקנייתו ובהתקנת אביזרים מסביב.
ליסינג מימוני:
ליסינג מימוני הוא למעשה מסלול של רכישה במימון רכב לעסק, בד"כ על הרכב בלבד, כאשר התחזוקה השוטפת של הרכב היא באחריות וע"ח הלקוח. ועדיין יתרונותיו עולים על האפשרות ברכישה במזומןהלוואה בנקאית במספר נושאים עיקריים:
א. אובליגו חוץ בנקאי- בימינו יש חשיבות עצומה לאשראי חוץ בנקאי, גם כאשר הדבר אינו נראה לעין ביום חתימת החוזה.
ב. יתרון מיסוי משמעותי של קיזוז הרכב בספרים ע"פ תקופה קצרה יותר וכתוצאה מכך חסרון במס הכנסה.
ג. עבודה שוטפת מול חברת ליסינג למרות היות העסקה מימונית- טרייד אין, אביזרים,ביטוח ועוד.
ד. ניצול התנאים המסחריים של חברת הליסינג מול היבואנים לטובת הלקוח. מתבטא בריביות טובות יותר,הנחות ברכבים ועוד.
לסיכום, לא בכדי הרוב המוחלט של המגזר העסקי בישראל (והיום גם חלק נכבד מהפרטי) מעדיף עסקאות ליסינג מאשר החלופות הקיימות.
